רשויות הניקוז בישראל

רקע כללי

רשויות הניקוז הן גוף סטטוטוריים עצמאיים שהוקמו מתוקף חוק. חברים בהן נציגי הרשויות המקומיות הנכללות בתחומן ונציגי ממשלה.

הקמת רשויות הניקוז, שתפקידן להסדיר את תשתיות הניקוז, כל אחת בתחומה, קבועה בחוק חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות התשי"ח - 1957. שר החקלאות הינו השר המופקד על ביצוע החוק כאשר לו ולנציב המים, סמכות פיקוח על רשויות הניקוז. תחומן של רשויות הניקוז נקבע בהחלטה של שר החקלאות בהתייעצות עם שר הפנים.

 

רשויות הניקוז במתכונתן הנוכחית

בחורף 91/92 פגעו שיטפונות קשים ברחבי ישראל והסבו נזקים כבדים. בעקבות אירועים אלה, פירסם מבקר המדינה בשנת 1993 דו"ח ביקורת מיוחד אודות תשתיות הניקוז במדינה. בין היתר נקבע בדו"ח כי לצורך טיפול יעיל בנושא הניקוז יש לראות באגן ההיקוות כולו כמקשה אחת הדורשת טיפול. כן נקבע מעמדן העצמאי של רשויות הניקוז.

בעקבות דו"ח מבקר המדינה הוחלט במשרד החקלאות לבחון מחדש את תחומי הניקוז המוכרזים ופעילות רשויות הניקוז. במסגרת בדיקה זו הוחלט לפתוח בהליך רה-ארגון של רשויות הניקוז ושינוי אזורי הניקוז בגבולות המבוססים על מעטפת גבולות של אגני היקוות.

הליך הרה-ארגון יצר 11 רשויות ניקוז סטטוטוריות עצמאיות אחראיות על מרחב אגני טבעי. העיקרון המנחה בהליך קביעת שטח רשויות הניקוז החדשות היה התייחסות לאגן ניקוז טבעי ושלם שבו שותפים כל השטחים התורמים והנתרמים לאגן ניקוז טבעי ושלם שבו שותפים כל השטחים התורמים בנגר ובסחף מקו פרשת המים פנימה. זאת לאור הראייה המרחבית - אגנית הרואה את השטחים התורמים והנתרמים בתוך האגן כשותפים שווים. 

*  שטחי יהודה ושומרון אינם נכללים בתחום שיפוטן של רשויות הניקוז.

 

תמונות